סיכום שנה בעבודה

work_5

מי ששם לב שנעלמתי בשנה וקצת האחרונות, בטח תהה לעצמו מה לעזאזל קרה איתי, והאם איזה חור שחור בלע אותי. אז כן, משהו כזה. רק שזה לא היה חור שחור, אלא מלון וולדורף אסטוריה.

work_19
תראו אותי, אני קונדיטורית!

אי שם בסוף יולי 2015 התקבלתי לעבודה בתור קונדיטורית במלון, וגיליתי שקונדיטורים עובדים קשה. מאוד קשה. בין העבודה ללימודים לעבודה, לא ממש נשאר לי זמן לשום דבר אחר, בטח שלא לתחזק את הבלוג.

work_1
רוצים לקבל כזה? בואו לארוחת שישי במלון!

המקרים שבהם הייתי בבית (וערה) בשעות שבהן השמש עוד זורחת היו נדירים למדי, וכך, בלי בושה, הפינה הזאת שלי הוזנחה.

work_14
קינוח שהגשנו באחד האירועים – שוקולד, לוטוס וקוקוס

אבל אז קרה עוד משהו מדהים, והודיעו לי שהתקבלתי לחילופי סטודנטים באנגליה. וכך מצאתי את עצמי, לפני חודש, על מטוס בדרך למדינה שאמנם לא זרה, אבל לעיר שמעולם לא הייתי בה.

work_2

פה אסור לי לעבוד, מה שכמובן יצר פתאום חלל מטורף בלו"ז שלי (שאמנם מיהר להתמלא בשתיית בירה, אבל לא נזכיר את זה). מפה לשם, מי ייתן והבלוג יחזור לפעילות נורמלית! טוב נו, לפחות עד שאחזור לארץ…

work_13

אבל עד שאסיים להתאפס על עצמי (מי ידע שכל כך קשה למצוא פה ציוד וחומרי גלם לאפייה…), החלטתי לספק לכם הצצה נדירה לתוך נבכי הקונדיטוריה בוולדורף.

work_20
דימיטרי מדגמן את אחת המנות האהובות עליי – פטל, לוטוס וליצ'י

אז בואו הצטרפו אליי לסיפורים, חוויות, והרבה תמונות מהזמן שעבדתי במלון! מבטיחה לכם שזה כדאי ;)

work_17

גיליתי שהעבודה במלון מגוונת ממה שחשבתי, ובשנה הזו עסקתי בעבודה במסעדה, בהכנת קינוחים לארוחות שישי וארוחות חג, בהכנת קינוחים לאירועים, הרבה עוגות בר מצווה וחתונה (בעיקר מהצד), הכנת מאפים לארוחת בוקר (מי ידע שאני אהנה מעבודה עם בצקים!), וכמובן עבודה שוטפת רגילה, והרבה הרבה פירות חתוכים.

work_11

מהר מאוד גיליתי שחגים, בר מצוות, חתונות, וכל דבר אחר שמאוד משמח את האורחים, מאוד מאמלל את העובדים. הקיץ הוא תקופה מאוד פופולרית לחתונות, גם במלון.

work_3
אני, דימיטרי ומישל ביום שבת רגיל למדי

ראיתי איך מייצרים עוגת חתונה, ולמדתי להגיש גלידה עם חיוך, גם אם אני על הרגליים כבר 10 שעות. אני אגלה לכם סוד קטן: כשאתם רואים עוגה עם מלא קומות, רוב הסיכויים שלא הכל אכיל!! תודו שזה הפתיע אתכם.

work_22
מישל עובד על עוד עוגת חתונה

תקופה קצרה אחרי שהגעתי נכנסנו לתקופת חגי תשרי, וזה היה ברור שאין מה לדבר על לעבוד פחות מ-6 ימים בשבוע ומ-12 שעות ביום. גם גיליתי שיש לנו יותר מידי חגים.

work_10

לפני שמספיקים להתאושש מגיע חנוכה, ואיתו טיגון סופגניות מ-5 בבוקר ועד הערב. ואח"כ מגיע פסח, ואיתו כל ענייני הכשרות והמחסור בחומרי גלם.

work_16

ואז שבועות ומלא עוגות גבינה (וכן, כשאי אפשר לעבוד יותר מ-3 אנשים במחלקה החלבית, זה קצת קשה). ואז הקיץ עם האירועים. וחוזר חלילה.

work_18
חלק מהסופגניות שהגשנו בחנוכה האחרון.

כשאורחים רואים את התוצאה הסופית, אין להם מושג מה עברנו כדי להגיע לזה. ולא, לא תמיד הכל עובד כמו שצריך. לפעמים התוכן של סיר גדול, או קערת מיקסר ענקית, פשוט נשפך על הרצפה. לפעמים מכינים עשרות עוגות בחושות רק כדי לגלות שהיתה טעות בשקילות.

work_4
פטיפורים!!!

לפעמים שוכחים משהו בתנור והוא נשרף. לפעמים מכינים מרמלדה ושוכחים לשים מייצב. לפעמים שוכחים להוציא את המאפים להתפחה בזמן. לפעמים מבינים שנגמר השוקולד והמחסן סגור וצריך להתחנן שיפתחו אותו, אחרת העולם (לפחות במונחי הקונידטוריה) יקרוס.

work_15
עוד אחת מהמנות האהובות עליי – שוקולד, קוקוס, אקזוטי ופרלינה

ולפעמים גם סתם אין מצב רוח או כוח לשום דבר, ומסתבר שגם זה משפיע על התוצאה. אבל למרות כל זה (ובטח קרו עוד דברים ששכחתי), הצלחנו לייצר דברים מדהימים, מטורפים, מרשימים, ובעיקר טעימים.

work_9
מוכנה להגיש קרפים לאורחים!

אבל בואו לא נשכח שלמרות הכל, מדובר בוולדורף אסטוריה. במהלך השנה הזאת הגשתי גלידה לשחקני כדורסל (מכבי תל אביב, אם אני לא טועה), זכיתי להיות במלון כשביבי היה שם (אבל לא זכיתי להגיש לו קרואסונים. מאכזב),

work_23
אחת מהעוגות היותר יפות שמישל הכין

ראיתי חלק מהופעה של הווקה פיפל (תודה לכם ארגון שאני לא זוכרת את שמו), צלחתתי קינוחים למזכ"ל האו"ם, וכנראה שסידרתי פטיפורים וחתכתי פירות לעוד הרבה אנשים חשובים אחרים בלי שידעתי על כך.

work_7

עוד משהו שלמדתי הוא שכשמבלים כל כך הרבה זמן עם אנשים אחרים, בסוף נהיים חברים מאוד טובים (טוב, זה גם כי היה בינינו חיבור טבעי). כשמבלים 15 שעות ביחד רואים אחד את השני מתעצבנים, מתבאסים, בוכים (במקרה שלי לפחות) ובעיקר צוחקים המון בלי סיבה. ועושים מלא שטויות. מלא.

work_24
אני, דימיטרי ומישל, מחייכים למרות כל השעות שעוד לפנינו

זכיתי במשפחה שנייה. ראיתי לא מעט אנשים באים והולכים, אבל מישל ודימיטרי היו שם מהיום הראשון שלי ועד היום האחרון. מסתבר שלעבור את כל מה שעברנו ביחד זה מגבש. הם ידעו כל כך הרבה דברים עליי, לפעמים לפני שאר החברים שלי. במקרה שלי, אלה היו גם אנשים טובים, והם תמכו בי בלא מעט מצבים לא נעימים שהייתי בהם.

work_6

ולפעמים הם היו גם קצת נבזיים, ולמשל כיסו אותי בקצפת ביום הולדת. אבל היי, לפחות התחשבו בבקשה שלי וצבעו אותה בורוד! בואו נגיד שהעובדים במכבסה לא היו כל כך מרוצים מהעניין.

work_21
אמנם איכות לא משהו, אבל הנה אני מכוסה בקצפת ורודה

אחרי השנה הזאת אני סלחנית יותר כלפי קייטרינגים למיניהם ואני כבר לא מתלוננת כשמודיעים לי במסעדה שלא מגישים את הקינוח שכל כך רציתי.

work_8
ללא ספק העוגה הכי מטורפת שהכנו (וכן, היא מתחילה ברצפה)

אבל, אני גם בוחנת הכל ביותר ביקורתיות, ומגחכת ביני לבין עצמי כשאני מזהה קינוחים פרווה בסוף ארוחה חלבית, ויכולה לנחש כמה סיבות לזה שהם שם.

work_12

והכי חשוב, אני יודעת שאני אולי מטורפת, אבל אני רוצה להמשיך להיות קונדיטורית כל עוד יש לי את האפשרות.

work_0
מרססים ונהנים

 



5 תגובות על “סיכום שנה בעבודה”

  • היי ריטה, אחלה פוסט! תודה על ההצצה למאחורי הקלעים של עולם הקונדיטוריה. נראה סופר טעים ואיכותי.
    שאלה: כשמכינים כמויות כאלה של קינוחים אני מניח שמדובר בהמון עבודה חוזרת ומונוטונית. זה לא מתיש \ מעצבן \ בא להתאבד?
    ועוד שאלה: מאיפה בא הסיפוק בשבילך: מתהליך ההכנה או ההגשה? (כלומר, אם היית מכינה ואף אחד לא היה אוכל, זה משנה?)

    בהצלחה בהמשך!

    • היי,
      תודה! :)
      חלק מהעבודה באמת מרגיש מונוטוני לפעמים, אבל זה קיים בכל תחום לדעתי, ובקונדיטוריה פחות מבאחרים. יש כל כך הרבה דברים שונים לעשות, ועבודה על כל דבר (מסעדה, ארוחת שישי, אירוע וכו') היא שונה. חוץ מזה, מידי פעם מחדשים דברים בתפריטים השונים, ככה שאנחנו לא משתעממים.
      ובנוגע לשאלה השנייה, אני מניחה שמבחינתי הסיפוק הוא בשילוב של שניהם. אני מאוד נהנית מהתהליך, אבל אני גם שמחה לראות אנשים אחרים נהנים מהתוצר. מבחינתי שניהם קשורים, ותמיד כשאני מכינה משהו אני מנסה למצוא אנשים שיאלכו את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


מוזמנים לעקוב אחריי בשאר המדיות החברתיות

  • Facebook
  • Instagram
  • Follow by Email
  • RSS