מודה ומתוודה, מעולם לא הייתי באף אחד מהסניפים של מייזון קייזר בחו”ל. למעשה, לא שמעתי עליהם אפילו. פריז עמוסה בקונדיטוריות מעולות, והם אף פעם לא היו על הרדאר שלי. זה לא אומר שלא הסתקרנתי מאוד כשראיתי שהם פותחים סניף בארץ. אולי זה היעדר הטיסות, אולי זה הרצון לאכול קינוח בחוץ, ואולי זה סתם געגוע לפתיחה של מקום חדש, אבל מצאתי את עצמי נוסעת לשם בספונטניות בשבת בבוקר (טוב, בוקר במונחים של שבת). ביקרתי במקום בזמן ההשקה, כך שעוד לא הכל היה מוגמר, וכמובן שלא עבד חלק. אבל אני לא בן אדם סבלני, אם יש קינוח שאני יכולה להשיג עכשיו, אני לא הולכת לחכות. גם אם הטמפ’ בחוץ היא כמו בגיהנום.

הגעתי למקום באזור הצהריים המוקדמים וגיליתי שאני לא היחידה שהחליטה לבלות כך את סוף השבוע שלה. כבר הרבה זמן שלא ראיתי תור כל כך ארוך לקונדיטוריה בארץ (חוץ מהתמונות של התורים לקונדיטוריה של אור שפיץ). אבל כבר הגעתי עד לשם, מה, אני לא אחכה? נרשמתי בתור והלכתי לשתות קפה בארומה בזמן הזה (ונזכרתי שאני לא אוהבת את ארומה תל אביב). מודה שחוויית הכניסה לפטיסרי היתה די קשה. כן ייאמר לזכותם שמגבילים את כמות האנשים שנכנסים, אבל עדיין היה צפוף למדי בפנים. הרבה אנשים שגם בוחרים קינוחים, וגם מחכים לזה שיתפנה שולחן, וכמו שהבנתם, גם אין מקום פנוי לשבת.

נאלצתי לארוב לזוג שנראה שעומד לסיים (אם אתם קוראים שורות אלה, סליחה אם גרמתי לכם לאי נוחות), והתנפלתי על השולחן כאילו מינימום אני מנסה להשיג מקום על קו 532 לבסיס בראשון בבוקר (רפרנס של צבא של מתנשאים, עזבו). גם הישיבה היתה די צפופה. מודה שדאגתי, אבל עברו כבר שבועיים ועדיין לא שמעתי ממשרד הבריאות, אז לפחות מהבחינה הזו אני בסדר (מעניין עם מתישהו אנשים יקראו את הפוסט הזה ולא יבינו למה שמשרד הבריאות יתקשר אליי בכלל).

אבל בואו נתמקד בעיקר: האוכל!
המלצה שלי – תמיד תבואו עם עוד מישהו, ככה אפשר לטעום יותר. אני באתי עם בן הזוג שלי (שעד אותו יום ראה רק את הצד הזוהר של לצאת עם קונדיטורית). החלטנו גם לנסות את האוכל, משום ש… היינו רעבים. הגיוני סה”כ. אז לקחנו קיש וכריך גאודה. היה נחמד. לא יכולה להגיד שנצפתה התלהבות גדולה. אולי זה כי ראינו תמונות של ביצים עלומות באינסטגרם שלהם והתאכזבנו לגלות שבדיוק בשבת אין. יום אחד אחזור לשם ואוכל גם ביצים עלומות. ביצים עלומות זה מדהים.

בסדר, הבנו. צריך לעבור לקינוחים. בחרנו טארטלט תפוחים, מסקרפונה וקרמל, ואקלר פארי ברסט (מי ידע שיום אחד אני אבחר בקינוח תפוחים. גם אני עושה הקרבות בקשר הזה.). הטארטלט היה מאוד טעים! למעשה, הוא היה כל כך טעים שכמעט לקחנו עוד אחד הביתה. הדבר היחידי שהייתי משנה בו זה את הבצק הפריך שהיה קשה מידי לטעמי. האקלר גם היה טעים, אך ייאלץ להסתפק במקום השני המכובד. מה שאהבתי בו זו שכבה מרוכזת של פרלינה (לפחות נראה לי שזה מה שזה היה). מבחינת הטעם הכולל, הייתי שמחה לטעם חזק יותר של אגוזי לוז בקרם. אני לא בחורה של טעמים עדינים.

לא הסתפקתי בזה, אל תדאגו. אולי לא יכולתי לאכול שום דבר מתוק נוסף באותו הרגע, אבל מה עם הרגעים של הערב? ומה עם יום ראשון? אז החלטתי למלא שקית הביתה, שכל מי שיראה אותי ברחוב יידע שהייתי במייזון קייזר! בחרתי בריוש (נאמר לי שהוא עדיין חם מהתנור), פיננסייר פטל (לזכר כל אותם פיננסיירים שנישנשתי בוולדורף. רק אל תספרו לאף אחד), טארט טורביון קפה (עם שוקולד מריר), טארט מונג’, שהוא בעצם קינוח גבינה עם פירות יער מעל (שהלוואי והייתי זוכרת תיאור יותר מדוייק שלו) ובראוניז.

ופה היה טוויסט בעלילה. נכון, היה טעים עד עכשיו, וסה”כ כיף לשבת ליד הים. אבל קשה להרשים אותי בצורה יוצאת דופן. ואז נגסתי בבריוש. אם הפטיסרי פתוח בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה (ואין סגר), פשוט תעזבו הכל ולכו לשם. ותחסלו את מלאי הבריוש שלהם. ואם אין בריוש, או אם בא לכם לגוון, אני שמחה לבשר שגם הפיננסייר היה נפלא. לא רציתי שזה ייגמר. בריוש טוב הוא אחד הדברים שיותר קשה למצוא בארץ, אז עד שאני מוצאת אחד אני פשוט נדבקת אליו ומהללת אותו, כדי שגם אתם תהנו מהחוויה. עם כל הכבוד לקינוחים, עם המאפים האלה באמת תרגישו בצרפת. וזה הכי קרוב שיש לנו בינתיים.

לגבי הקינוחים הנוספים: הפייבוריט שלי היה הטארטלט. מה כבר יכול להיות רע בקפה ושוקולד מריר? הבראוניז היו מוצלחים, אבל קחו בחשבון שהם עמוסי פקאנים, למקרה שאתם לא אוהבים. קינוח הגבינה ופירות היער היה פחות לטעמי, כנראה כי אני לא חובבת וניל גדולה ומעדיפה טעמים אחרים. עדיין חיסלתי הכל, שלא יהיה לכם ספק. כנראה שאני עוד אחזור, אני מחכה להמשיך עד שאטעם את כולם! (פלאשבקים לפוקימון מישהו? או שזאת רק אני?) פלוס, יש ביצים עלומות שמחכות רק לי. והרבה הרבה בריוש.

זה מרענן לראות מקום חדש נפתח בסביבה. וגם המיקום נפלא בעיניי. אני מאוד אוהבת את האווירה של נמל תל אביב ואת האפשרות לשבת עם משהו טעים ליד הים. אם אתם בסביבה, אני בהחלט ממליצה לקפוץ לשם (ואם אתם בסביבה בשישי בבוקר, תעשו גם סיבוב בדנון). אם אתם נוסעים במיוחד, רק תכינו את עצמכם שיכול להיות שתצטרכו לחכות בתור משהו כמו חצי שנה, ושעדיין עלול להיות מאוד חם בחוץ. אני מתארת לעצמי שמה שהיה בהרצה לא בהכרח משקף את המצב כשהמקום יתייצב. אני בהחלט מקווה שעניין הצפיפות ייפתר, לכל הפחות לתקופת הקורונה שפשוט מסרבת להיגמר. מזל שלפחות עכשיו יש לנו עוד קינוחים ומאפים נהדרים להתנחם בהם.