אי שם כחודש לפני יום הולדת 30 ניהלתי שיחה לכאורה סתמית עם חבר קרוב, ואז הוא התעניין בכמה מדינות ביקרתי בחיי, וסיפר לי את אתגר ה’30 עד 30′: לבקר ב-30 מדינות עד גיל 30. פתחתי גוגל מפס, והתיישבתי להכין את רשימת המדינות שביקרתי בהן. למרבה ההפתעה, הגעתי למספר המכובד 25, אך לא חציתי את המספר האף יותר מכובד: 30. מה עכשיו? גיל 30 כבר מעבר לפינה, נסיעות העבודה מובילות אותי לאותם המקומות, ואין באמת זמן לקחת חופש. או שזה לפחות מה שסיפרתי לעצמי. התחלתי להשתעשע ברעיון של להשלים את האתגר המדובר, רק שלא ממש הצלחתי להגיע לפורמט הנכון. לחפש טיסות לסופ”שים ליעדים חדשים זה די מאתגר, ומי יודע האם אצליח. ואז החלטתי שזו מטרה מספיק נעלה כדי שאשקיע בה ממיטב ימי החופש שלי, ואארגן לי טיול של 5 מדינות.

הסתכלתי במפה וחיפשתי אזור שטרם ביקרתי בו, כדי שלפחות להתנייד בין המדינות יהיה לי יחסית קל (והו כמה שזה התברר רק כיחסית) ואז נתקלתי באזור הבלקן. כל אותן מדינות ששמעתי את השמות שלהן בקונסטלציה כזו או אחרת לאורך השנים באירוויזיון, ולא היה לי מושג איפה הן נמצאות. לאחר התלבטות של כמה ימים ובדיקת היתכנות זה נקבע: אני טסה לבלקן! אמנם היו לי רק כיומיים בכל מדינה, אבל כמובן שזה לא מנע ממני למצוא גם בטיול הזה קינוחים טעימים. מי יודע, אולי זה יעשה לכם חשק לנסוע לשם גם? (ספוילר: כדאי לכם)

אז ברוכים הבאים לפן הקולינרי של הטיול הבלקני שלי! תחנה ראשונה, מדינה מספר 26: סרביה.

מודה שלא היה לי מושג למה לצפות כשהגעתי לבלגרד. שמעתי עליה דברים טובים, ראיתי איזו תמונה או שתיים, אבל זהו. בדרך מהאוטובוס לדירה ששכרתי נתקלתי בכמה דוכני כריסמס, ביניהם דוכן שמכר יין חם. בשלב הזה הבנתי שאני ובלגרד כנראה נסתדר. היו לי רק יומיים בעיר, אבל בהחלט דאגתי למלא אותם בשלל אוכל וקינוחים טעימים. למעשה, לא בזבזתי רגע, והתחלתי כבר בערב שבו הגעתי. חיפשתי מקום לאכול בו ארוחת ערב, אבל בקרבת הדירה, משום שהייתי עייפה מהטיסה. למזלי התברר שהדירה ממוקמת ברחוב הכי עתיק בעיר, שהוא במקרה גם הרחוב שבו נמצאים הפאבים המקומיים העתיקים של העיר: הקאפאנה. מדובר בפאב-מסעדה שבד”כ בשעות הערב יש בו גם להקה (או כמה להקות) שמנגנת מוזיקה חיה לבקשת הסועדים. המארח שלי המליץ על הקאפאנה האהובה עליו, ולשם הלכתי.

לא הייתי בטוחה למה לצפות, אבל גם לא היו לי הרבה דרישות באותו הערב. כשהלכתי ברחוב הכל נראה לי די שומם, אבל הבנתי עד כמה אני טועה מהרגע שפתחתי את הדלת. נכנסתי לחלל גדול, שמסתבר מתפרש על פני כמה חדרים. מיד ראיתי את הלהקה עומדת מסביב לשולחן של חבורה שכבר שתתה כמה כוסות ומצטרפת אליהם בשירה, והאווירה השמחה אפפה אותי. אני חייבת להודות שמבחר האוכל הצמחוני לא גדול, אבל המעט שהיה כן היה טוב. כמובן שהחלטתי גם להתפנק בקינוח. אחרי הכל, אם כבר ארוחה חגיגית, אז עד הסוף. הזמנתי פאי אוכמניות, שהתברר כשטרודל בפועל, והגיע עם גלידת וניל ולא רוטב וניל. טוב, אז אולי הם לא חזקים בתיאור המנות בתפריט. מצד שני, אני יכולה לגלות לכם שגם במסעדות פה בארץ תיאור הקינוח לא תמיד תואם למה שמקבלים בפועל, אבל לא שמעתם את זה ממני. השטרודל היה טעים ומנחם, בדיוק מה שהייתי צריכה באותו הרגע. הרושם שקיבלתי הוא שהקינוחים המסורתיים הם פשוטים למדי, וזה לא בהכרח דבר רע.

יום למחרת החלטתי שהגיע הזמן לחפש קונדיטוריה מקומית (חוץ מזה, היה ממש קר ורק רציתי להתחבא איפשהו). חיפוש קצר בגוגל מפס גילה לי מקום שנמצא במרכז העיר ונראה טוב בתמונות: Mandarina Cake Shop. כמובן שעדיין נשארתי סקפטית, מי כמוני יודעת שזה שקינוח יפה לא אומר שהוא טעים. אחרי שהסתובבתי חצי יום בחוץ, החלטתי שהגיע הזמן למצוא את המקום. אחרי שגוגל מפס בלבל אותי (חשבתי שאפשר לסמוך עליו בכל מקום חוץ מסין!), מצאתי את החנות הקטנה והצבעונית. איך שנכסתי התגלתה לנגד עיניי ויטרינה יפה שגרמה לי לרצות לטעום את הכל.

בסוף אחרי התלבטות ארוכה (החלטיות זה לא הצד החזק שלי) בחרתי בקינוח שוקולד ופטל, והתענגתי על כל ביס. המקום קטן ואין בו שולחנות אלא רק ספסל לאורך הקיר, מה שציער אותי כי לא הרגשתי בנוח להתמקם ולבלות שם איזו שעה עם הספר. למרות זאת, אני לא מתחרטת שהגעתי אליו. הקינוח היה טעים, והספר חיכה לי שאגיע חזרה לדירה.

את היום השני שלי בבלגרד ביליתי בהתאוששות מהאנגאובר קל (לעומת סבבי פאבים אחרים שהייתי בהם, הסבב בבלגרד כלל כמות מאתגרת מאוד של אלכוהול) וסיור נוסף ב-Zemun (מומלץ מאוד להגיע לשם!). בסוף הסיור ביקשתי המלצה מהמדריך על קונדיטוריה שמוכרת קינוחים מקומיים, אם יש כזה דבר. הוא מיד המליץ לי על מקום שהיה לא רחוק ממרכז העיר, והחלטתי לצאת לבדוק את העניין. למקום קוראים פליבן (Pelivan) והוא בהחלט החזיר אותי אחורה בזמן לילדות שלי. הקירות מלאים בתמונות ישנות של העיר, והשולחנות מלאים באנשים מקומיים שעצרו לכוס קפה ועוגה.

התייעצתי עם אחת העובדות במקום מה לקחת, והיא הצביע לי על שתי עוגות שלטענתה הן מקומיות: עוגה גדולה שמבוססת על מרנג, ועוגה נוספת שמבוססת על חלמון ביצה (תכלס, מודל עסקי טוב). היות ואני לא חובבת מרנג גדולה, בחרתי בעוגה השנייה, וקפה מקומי (שמסתבר שהוא בעצם קפה שחור. כבר הזכרתי שלאזור הזה יש היסטוריה מרתקת?). מודה שהעוגה היתה מתוקה מידי לטעמי. לקחתי כמה מהממתקים הקטנים בטייק אווי בשביל היום הבא, משום שציפתה לי נסיעת רכבת של 11 שעות (כן כן, גם אני עדיין לא מאמינה שהסכמתי לזה), ואליהם התחברתי יותר. בכל מקרה, אל תצפו לקינוחים מפונפנים או מתוחכמים, אבל זו כן חווייה אותנטית.

ואם כבר מדברים על חווייה אותנטית, אני ממליצה לכם בחום ללכת לקולנוע שנמצא באזור הקונדיטוריה. הרגשתי שחזרתי בזמן. הסרטים שמוקרנים כרגע מיוצגים באמצעות פוסטרים על הקיר בחלל הצפוף, וזמני ההקרנה מוצגים על דפים קטנים שמודבקים עליהם. אולם הקולנוע היה ממש קטנטן, עם כיסאות לא מסומנים (מה שממש הקשה עליי למצוא את המקום שלי, או להסביר למישהו שאני מתקשה למצוא את המקום שלי). היה משהו מאוד נעים בלהיות במקום כזה לעומת קומפלקס עצום וזוהר. כדי להשלים את החווייה בחרתי לראות את The Last Christmas. מסתבר שאמיליה קלארק משחקת מהגרת מהבלקן, והיו סצנות שבהן דיברו בשפה המקומית (וללא כתוביות). אני מצאתי את צירוף המקרים הזה משעשע למדי. תעשו לעצמכם טובה, ותהנו גם מהדברים הפשוטים. לי זה עשה ממש טוב.

אם בא לכם לבקר באחד מהמקומות שהזכרתי, אלה הפרטים:

• במהלך היומיים האלה הספקתי לעשות 2 סיורים וסבב פאבים, כולם של החברה הזו.
• קאפאנה: Tri Sesira, Skadarska, Beograd, Serbia
• Mandarina Cake Shop, Gračanička 16, Beograd 11000, Serbia (שימו לב שהחנות ממוקמת מעבר לכביש של המיקום הזה)
• Pelivan, Bulevar kralja Aleksandra 20, Beograd 11000, Serbia
• קולנוע: Tuckwood Cineplex, Kneza Miloša 7a, Beograd 11000, Serbia

דברים נוספים שעשיתי בבלגרד ונהניתי מהם:

• ארוחת בוקר ב-Jazz Cafe – מודה שהתקשיתי למצוא מקום שמגיש ארוחות בוקר כמו שאני רגילה (כלומר, עם ביצים בצורה כלשהי). בית הקפה נמצא במרכז העיר, יש בו הרבה מקום, והאוכל לא רע (אכלתי ארוחות בוקר טובות יותר כבר, אבל לא בטוחה שהטרנד הגיע לבלגרד).
  19 OBILIĆEV VENAC, 11102, Beograd (Stari Grad), Grad Beograd, Serbia
• ביקור ב-Zepter Museum – מוזיאון אומנות לא גדול במיוחד, שנמצא על השדרה הראשית ודווקא בגלל זה קל להתעלם ממנו. הייתי היחידה שם חלק מהזמן, והמוזיאון כולו היה לרשותי. אני אישית מאוד נהנתי מהביקור.
  Kneza Mihaila 42, Beograd 11000, Serbia
• ארוחת צהריים במסעדת Manufaktura – למקום הזה הגעתי בעקבות המלצה של מדריכות הסיור החינמי. המקום לא זול בסטנדרטים סרביים, אבל יש בו אווירה טובה, עיצוב מגניב, ואוכל טוב. אני אכלתי תבשיל שעועית מקומי (שדי התאהבתי בו, והמשכתי לאכול אותו במקומות שונים בבלקן) וצ’יפס קישואים (שהיה קצת שמנוני מידי לטעמי).
  Kralja Petra 13, Beograd 11000, Serbia
• ארוחת ערב במסעדת Guli – מדובר במסעדה איטלקית שנמצאת במרחק כמה צעדים מהדירה שהייתי בה. אכלתי מרק דלעת וסלט קפרזה שנהניתי מהם מאוד (בליווי בירה, שהתגלה כטעות, כי זה היה לפני סבב הברים שהזכרתי מוקדם יותר). כנראה שהייתי חוזרת לנסות עוד דברים, אם היה לי זמן.
  Skadarska 13, Beograd 11000, Serbia
• ארוחת צהריים במסעדת Mandala – מסודבר במסעדה 100% טבעונית. מודה שכשאני הולכת למסעדה טבעונית אני בד”כ מצפה להגיע למקום די… פשוט. אולי משום שאני רגילה למסעדות בארץ. בכל אופן, זה המקרה של מנדלה. הגעתי למסעדה שנראית מפונפנת למדי, עם תפריט אוכל מעניין שהתחשק לי לטעום הרבה ממנו. בסוף הלכתי על צ’יפס חומוס ומנה ששכחתי את שמה שמוכרבת מ-3 מיני לאפות שממולאות בכל מיני דברים. היה בהחלט מאוד טעים, אם כי קצת יקר.
  Kosančićev venac 9, Beograd 11000, Serbia
• בורקסים ב… כל מקום – מסתבר שמספר המאפיות בבלקן שקול למספר המאפיות בארץ, וכך גם היצע הבורקסים. הפעם מדובר במאפה מבצק קצת אחר, וספוג במלא (אבל ברצינות, ממש מלא) שמן. משום שהיצע הכריכים הצמחוניים שואף לאפס, חלק גדול מהטיול שלי חייתי על בורקסים. מודה שדי מהר קצת נמאס לי מהם (זוכרים את נסיעת הרכבת המדוברת שנמשכה 11 שעות? אז דמיינו שאתם אוכלים 3 ארוחות ביום שכולן בורקסים), אבל כן מדובר במאפה טעים, זול, שדי סוגר את הפינה. בהחלט חובה אם אתם כבר שם.

אם הטיול הזה לימד אותי משהו (טוב, הוא לימד אותי הרבה דברים), זה שאף פעם לא מאוחר מידי להגשים חלומות, ושתירוצים הם רק… תירוצים. אז צאו להגשים את שלכם :)