שנים שאני מטיילת בחו”ל ורואה פרסומת לשלל סיורי אוכל. יש כאלה שנערכים ביום, יש כאלה שדווקא בערב, אבל כולם מבטיחים להכיר לי את המאכלים המקומיים הכי טעימים (והו כמה שאני אוהבת מאכלים מקומיים, במיוחד אם הם טעימים). עם זאת, עד לפני שנה אף פעם לא הלכתי לסיור כזה. למה? אני חושבת שהיו לזה שתי סיבות עיקריות: קודם כל, בתור צמחונית אני תמיד דואגת שלא ממש יהיה לי מה לאכול, או שאקבל אלטרנטיבה מבאסת. דבר שני, המחיר שלהם תמיד הרגיש לי מאוד גבוה ביחס לתמורה. כן, גם אני לפעמים נופלת בזה ומטילה ספק בתמחורים של אחרים. אף אחד לא מושלם…

אז מה קרה שפתאום הסכמתי ללכת לסיור כזה? האמת, לא בטוחה. נראה לי זה היה שילוב של אהבה לאוכל וטעמים חדשים שהלכה והתפתחה אצלי בשנים האחרונות יחד עם זה שהתחלתי להעביר סיורים בעצמי. בפעם האחרונה שהייתי בלונדון היה לי ברור שאני רוצה להכיר את העיר הזו מזווית נוספת ולהצטרף לסיור טעימות. שמעתי על עומר שמעביר סיורים ובהתחלה פניתי אליו, אבל הסתבר שבדיוק בימים הספורים שאני נמצאת בעיר, הוא לא שם. כבר הייתי קרובה ללוותר, עד שנתקלתי בפוסט כלשהו בפייסבוק והגעתי אל ליאור שמעבירה סיורים בשוק בורו. למזלי היא בדיוק הדריכה סיור ביום למחרת, כשעוד הייתי בעיר. מעולה!

אתחיל בהסתייגות קטנה: הייתי כמה פעמים בשוק בורו, והייתי קצת סקפטית לגבי הסיור. מדובר בשוק מאוד מוכר ופופולרי, והייתי סקרנית לראות לאן ליאור תיקח אותנו. וגם עדיין היה לי את החשש הראשון שקשור בצמחונות. עם כל הכבוד, לא בא לי לנשנש חסה או לאכול רק לחם בזמן שכולם אוכלים תבשילים מעניינים. מהר מאוד כל החששות שלי התפוגגו. היינו 3 אנשים בסיור, כך שליאור העניקה יחס מאוד אישי לכולם ודאגה שאף אחד לא ייצא רעב בסוף הסיור (מתוודה שבשלב כלשהו הגוף שלי אמר לי שהוא לא יכול יותר, אבל לא ויתרתי לו!). גיליתי מלא מקומות חדשים, הבנתי שיש לי עוד הרבה מה לחקור בשוק ובסביבתו, ופשוט התאהבתי בו מחדש (אתם לא רואים, אבל אני על סף בכי פה כי אי אפשר לטוס ואין לי מושג מתי אהיה בשוק הזה בפעם הבאה).

האמת, מאוד הופתעתי מכל מה שיש לשוק הזה להציע. זה מקרה קלאסי של מרוב דוכנים לא יודעים לאן ללכת ומה לטעום. מזל שהפעם היה לי את ליאור שתכווין אותי. התחלנו בדוכן שוקולד שלא רק שמייצר את הפרלינים שלו בעבודת יד, אלא מייצר גם את השוקולד עצמו. הדוכן שייך לרשת שיש לה שלושה סניפים נוספים ברחבי לונדון. על הדרך גיליתי שלבריטים יש חיבה יוצאת דופן לקרמל מלוח (לא מאמינה שלא ידעתי את זה!). מודה שאימצתי את החיבה הזאת (יש לי נטייה לאמץ דברים שבריטים אוהבים. חוץ מהבירה שלהם. אני לא מוכנה לשתות אייל בריטי) ואפילו חזרתי עם צנצנת קרמל מלוח, כמו שאתם יכולים לקרוא פה. מסקנה: תאכלו קרמל מלוח.

לצד פרלינים ממולאים בטעמים סטנדרטיים, ניתן למצוא בדוכן גם מילויים קצת פחות קונבנציונליים, כמו פרלין טבק (לפחות נראה לי שזה היה טבק. יש קטע כזה שאני שוכחת דברים שנה אחרי…). מומלץ גם לבדוק את סלסלית ה-misshapes שלהם שכוללת עודפים במחיר מוזל. ואם עדיין לא יצא לכם לטעום פרלין טונקה, אז קודם כל לכו לאיקה ותטעמו את שלה. סתם, אני יודעת שאנחנו מדברים פה על שוק בורו. בכל מקרה, תטעמו גם את הפרלין הזה. טונקה זה טעם נפלא שהרבה אנשים לא מכירים, ואני כאן כדי להציל את העולם! (או לפחות לגרום לעוד אנשים לגלות את הטונקה) מודה שרק מלהסתכל על התמונה הזו של הפרלינים בא לי לטעום עוד (ולבכות. כי אני לא בלונדון).

עוד דוכן שמאוד אהבתי בסיור הוא דוכן גבינות מיושנות באלכוהול (טוב, כי… אלכוהול). מי ידע שליישן גבינה בחביות יין זה רעיון טוב? איזה כיף שהאנושות מגלה כל מיני דברים כאלה מידי פעם (קצת חבל שלפעמים זה נובע ממצוקה כלשהי, אבל חצי הכוס המלאה וזה). הגבינה שהכי אהבתי היא הגבינה הקלאסית שהם מוכרים (ככה היא נקראת, באמת!). כל כך אהבתי אותה שיום לפני שחזרתי לארץ הלכתי לשוק רק כדי לקנות דברים שאוכל לקחת איתי חזרה לארץ. עוד דברים שווים שאפשר למצוא בשוק ומומלץ למלא בהם את המזוודה (כי לקנות בגדים בחו”ל זה כל כך שנות ה-2000): שמן זית עם כמהין (הכי קרוב לאיטליה), שלל תבלינים (מישהו אמר קארי?), מקלות וניל (במחיר שעוד סביר לשלם עליהם), מחית וניל, טונקה, ובטח יש עוד דברים. השוק הוא גן עדן לחובבי הבישול והאפייה, וגם למי שפשוט אוהב לאכול אוכל טעים.

לארוחת צהריים (כאילו לא היה מספיק אוכל גם ככה) אני קיבלתי את המנה הצמחונית הנבחרת: ראקלט. מדובר במנה שבמקור משווייץ (לא מאמינה שאכלתי את זה שם רק פעם אחת!) ומבוססת על גבינה בשם ראקלט. הגבינה מותכת כשהיא גוש ענקי, וכל פעם החלק שנמס מגורד ממנה הישר לצלחת, מעל תפוחי אדמה ולצד חמוצים (קטע בריטי, הם מחמיצים הכל שם). פשוט מושלם. באמת. עזבו צמחונים או לא צמחונים. גבינה מותכת זה אושר טהור. ורק שתבינו עד כמה לא היה חסר אוכל בסיור: אכלנו גם תבשיל פטריות, ואספרגוס בחמאה. גם שתיה לא היה חסר. ליאור פינקה אותנו בפימס (שאיכשהו לא טעמתי לפני זה) ובתה. בין לבין גם נשנשנו פאדג’.

כמובן שהיה גם קינוח. איך אפשר בלי? ליאור בחרה טוב ולקחה אותנו לאכול סופגניות ב-Bread Ahead, שכתבתי עליהם בפוסט אחר. אמנם כבר הייתי שם יום לפני, אבל שאני אתלונן על אוברדוז של סופגניות? מה פתאום! הפעם החלטתי לטעום סופגניה במילוי קרם אגוזי לוז. היא היתה מושלמת. לא שציפיתי למשהו אחר מהם. מוכנה לוותר על סופגניות של רולדין בשביל הסופגניות של bread ahead. תנו לי סופגניה טרייה עמוסה במילוי טעים ואני אהיה מאושרת. ועדיף שהיא גם תהיה גדולה.

בזכות ליאור הייתה לי חוויה מעולה של סיור אוכל וזכיתי לחוות של שוק בורו מזווית אחרת. למרות שהוא די מתוייר, הוא עדיין מסמן משהו מאוד גולמי מבחינתי: יש בו תוצרת מעולה, מגוון גדול, שלל אוכל מסביב לעולם (שמייצג את כל התרבויות השונות שיש באנגליה), ופשוט אווירה טובה. אני ממליצה לכם בחום לא לוותר עליו כשאתם בעיר. ואם מתמזל מזלכם וליאור עושה סיור, תצטרפו אליה!