לונדון 2019 – חלק א

וואו, כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהייתי בלונדון (שנה וחצי, אבל מי סופר?). כל מי שמכיר אותי (זה כולל גם אתכם, כן?) כבר יודע שלונדון היא הבית שלי. אני טסה לשם כל שנה מאז 2011, כך שלא לטוס אליה ב-2018 ולו פעם אחת היה לי די קשה. אבל לא נורא, הנה, חזרתי. הפעם השתמשתי בתירוץ של “ברור שאני חייבת לראות הופעה של ווסטלייף ושל אולי מורס, ובמקרה שתיהן באנגליה” (טוב, זה לא בדיוק היה תירוץ, כי באמת ממש רציתי לראות את שניהם). אז הזמנתי כרטיסים להופעות אי שם בנובמבר, שזה מלא מלא מלא זמן מראש מבחינתי. מי מזמין כרטיסים למשהו בחו”ל יותר משבועיים מראש בימינו?!

הפעם החלטתי לעשות טיול קצת שונה, וחוץ מלונדון ביקרתי בשלוש ערים אחרות, ואפילו קפצתי לסקוטלנד. במהלך הטיול הזה ביקרתי ב-15 קונדיטוריות/מאפיות/מסעדות שונות והייתי בסיור אוכל אחד, ועל כולם אני הולכת לספר לכם. אני חושבת שזה הספק יפה לטיול של 10 ימים. אל תדאגו, אני לא הולכת להרעיף עליכם את כל המידע בבת אחת, אבל נראה לי שכדאי שנתחיל עם משהו, לא?

Bread Ahead

למקום הראשון שמורה לי פינה חמה בלב. אני לא זוכרת את היום המדוייק, אבל אי שם לפני כמה שנים נתקלתי בתמונות מגרות של סופגניות באינסטגרם, והתחלתי לעקוב אחרי הפרופיל. גיליתי שמדובר במאפייה בלונדון, אז היה לי ברור שאני עוד אגיע אליה. אני זוכרת שבאחד הטיולים שלי רציתי להגיע אליהם, אבל הסניף שלהם היה בשוק בורו, ופשוט לא הסתדר לי. יכול להיות שהגעתי אחרי שהם סגרו, יכול להיות שגם לא הגעתי לשם בכלל. לצערי הזיכרון שלי החליט לא לשמור את המידע הזה. כשהייתי בלונדון לפני שנתיים, סוף סוף הגעתי לדוכן שלהם בשוק. אך אבוי, נשארו רק סופגניות עם ריבה. מה, לאכול עכשיו סופגניה הכי “פשוטה”, כזו שאני רגילה לאכול מאז שגיליתי מה זה חנוכה? בסוף השתכנעתי שכן.

שמעו, זו לא הסופגנייה שתמצאו בסופר. לא לא. מדובר בסופגניה גדולה, מבצק טרי וטעים, שמפוצצץ בריבה ביתית. טוב, חייבים לחזור, נכון? אז חזרתי לשם השנה. פעם אחת ביום הראשון שלי בעיר, ואז שוב למחרת בסיור אוכל (שעליו אספר בפוסט נפרד). אז כיום רפרטואר הטעימות שלי עומד על שלושה טעמים, והו כמה שהם טובים. אחת הסופגניות שטעמתי היא סופגניה במילוי קרם פרלינה שהיה עם טעם אגוזי לוז מדוייק. אבל הסופגניה האהובה עליי, היא ללא ספק סופגניית הקרמל המלוח עם honeycomb (הלוואי ומישהו יספר לי מה זה). הקרם לכשעצמו טעים, אבל בשילוב עם ההאניקומב שלמעלה מתקבלת חגיגה בפה. אל. תוותרו. על. זה.

אני מודה שהתענוג הזה לא זול – סופגניה עולה 3 פאונד (כ-14 שקלים לפי ערך הפאונד הנוכחי), אבל היא שווה את זה. אני מעדיפה לשלם את המחיר הזה על סופגניה גדולה, טרייה, וטעימה, מאשר על סופגניה קטנה ומפונפנת, שלעיתים גם מאכזבת. היום יש להם גם כמה סניפים במרכז העיר לונדון. לא הייתי בהם, אבל אני חושבת שהכי כדאי לשלב אותם עם ביקור בשוק בורו, שהוא נפלא בפני עצמו. הסניף שם הוא הסניף המקורי, והוא כולל גם בית ספר לאפייה, כך שתוכלו לבהות מבעד לחלון בתלמידים העומלים על מאפים טריים. דוכן הסופגניות נמצא כיום מחוץ לבית הספר, ואילו בתוך השוק תוכלו למצוא דוכן נוסף שמוכר שלל מאפים אחרים. בביקור השלישי שלי בשוק (ממש הייתי בחסך מכל הנסיעות הקודמות) טעמתי מקלות גבינה וזיתים, והם היו עדיין חמים, עם גבינת צ’דר מותכת, וזה פשוט היה תענוג.

כתובת:
Bread Ahead
Borough Market, Cathedral Street
קיימים סניפים נוספים

Ottolenghi

“מה, היית בלונדון כל כך הרבה פעמים ולא היית אפילו פעם אחת באוטולנגי?!”
כן. זה אולי יפתיע אתכם, אבל עד לפני כמה שנים לא ידעתי שהמקום הזה קיים. וגם כשגיליתי שהוא קיים, לא ידעתי שאני צריכה לבקר שם. אבל כמו שאומרים, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. למרות שאם אודה באמת, גם הפעם לא תכננתי לבקר שם, אבל במקרה מצאתי את עצמי בסביבה אז לא היתה ברירה. לא חושבת שהייתי סולחת לעצמי אם לא הייתי עושה עיקוף קטן, מסתכנת בלפספס את הרכבת לגלאסטר, ומבקרת סוף סוף בסניף של אוטולנגי.

האמת, אני לא יודעת הרבה על יותם אוטולנגי, הבעלים, חוץ מזה שהוא ישראלי (כפי שניתן להבין ממגדל הטחינות בחלון ראווה). ושיש לו אחלה ספרי בישול (הלוואי שדואר ישראל כבר יואיל בטובו להביא לי את הספר שלי שהזמנתי מבוק דיפוזיטורי). מסתבר שיש לו גם אחלה קינוחים. הויטרינה אולי לא מזהירה כמו במיטב הקונדיטוריות בפריז, אבל מי אמר שהיא צריכה להיות? המבחר ממש גדול, והכל נראה מעולה. מזל שהייתי קצרה בזמן ולא יכולתי להרשות לעצמי להתלבט יותר מידי.

לבסוף הלכתי על ההמלצה של המוכרת – טארט שוקולד עם טחינה. אפשר לחשוב, מה הסיפור? קצת שוקולד, קצת טחינה. עלינו על השילוב הזה כבר לפני שנים כשהתחלנו לאכול סנדוויץ עם טחינה ונוטלה בפסטיבלים. אז כן, השילוב הזה אולי כבר מוכר לחלקנו, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על הטארט הזה. קודם כל, מילוי השוקולד אוורירי ובעל טעם שוקולדי מרוכז, בדיוק כמו שאני אוהבת. בתחתית הטארט יש שכבה דקה של טחינה, וזה בדיוק מה שצריך. לא מעט מידי, ולא יותר מידי. הקרם למעלה משלים את התמונה המלאה ונוצר לו קינוח שגרם לי להתענג על כל ביס. מזל שהאישה שישבה מולי ברכבת ישנה ולא ראתה את הבעות הפנים שלי כשאכלתי אותו.

:כתובת
Ottolenghi
50 Artillery Ln, Spitalfields
קיימים סניפים נוספים

Paul A Young

לחנות השוקולד של פול א-יאנג הגעתי לחלוטין במקרה. הכל התחיל כשהצעתי לנטשה, אינסטגרמרית אוכל שאני עוקבת אחריה, להיפגש. ההיכרות שלנו עד עכשיו היתה רק דרך תגובות על תמונות ועל סטוריז אחת של השנייה, וחשבתי שהביקור שלי בלונדון הוא הזדמנות טובה לקחת את היחסים שלנו צעד קדימה. מזל שהיא חשבה כמוני. במהלך הערב כמובן שהלכנו לאכול קינוחים (כי מה עוד אפשר לצפות מאיתנו). יותר מדוייק, הלכנו להשיג דונאטס לכבוד יום הדונאט הבינלאומי (ספוילר לחלק ב’). אחרי שיצאנו מהחנות והתחלנו ללכת לכיוון הטיוב, קלטתי שחסרה לי שקית. ועוד לא סתם שקית, שקית עם כל המחברות החדשות השוות שקניתי!

אז חזרנו על צעדינו כדי למצוא אותה. על הדרך חלפנו על פני חנות השוקולד, שמסתבר היתה צמודה לחנות הדונאטס רק מהכיוון ההפוך שממנו באנו. כנראה שלא הייתי שמה לב אליה אם נטשה לא היתה אומרת לי שהפרלינים שלהם טובים. אחרי הכל, מעולם לא שמעתי על פול, אני לא חובבת גדולה של פרלינים שמכינים בתבניות, וגם למען האמת החנות לא נראתה מגרה במיוחד מבחוץ. כמו שאמרתי, מזל שהייתי עם נטשה (מוזמנים להציץ באינסטגרם שלה, ואם אתם טסים ללונדון מתישהו (כאילו, ברור שכן. למה שלא תטוסו ללונדון?!), אז יש לה מלא המלצות שוות על אוכל).

מבחר הטעמים הוא ללא ספק אחד המקוריים שיצא לי לראות עד עכשיו. למשל: קרמל מלח וחומץ, גבינת עיזים עם מלח מעושן ודבש, אפרול שפריץ, חובצה (באטרמילק, אבל זה מה שגוגל טוען שזה בעברית) עם מלח ובצק מחמצת, ועוד. כמו שהבנתם, יצירתיות לא חסרה שם. למקרה שלא ידעתם, אני מתה על טעמים מיוחדים. אבל כמו שהמם המפורסם אומר: זה יכול להיות או הצלחה גדולה או כישלון נחרץ. במקרה של פול, זו ללא ספק הצלחה.

הפרלין עם הבצק מחמצת מאוד מעניין, בקטע טוב. בסופו של דבר, כולנו אכלנו סנדוויץ עם ממרח שוקולד כזה או אחר (אני במחנה של הנוטלה, דרך אגב), אז למה לא לאכול הפעם שוקולד עם פירורי לחם? פרלין יוזו, וואסבי וסויה היה שנוי במחלוקת. הפרלינים עם האלכוהול נהדרים, כי לשם שינוי המילוי סמיך ולא ליקר נוזלי שמפתיע אותך ונשפך על הבגדים (תודו באמת, למי מכם זה לא קרה?).

אבל! גולת הכותרת היא דווקא אחד הפרלינים הפחות מפתיעים – פרלין קרמל מלוח. אילולא נטשה (כן כן, שוב מגיע לה קרדיט) והמוכר בחנות, לא הייתי מסתכלת לכיוונו אפילו. כאילו, בואו, מי לא יודע מה הטעם של קרמל מלוח? ובכל זאת, מודה שהסתקרנתי אחרי ששמעתי שהפרלין זכה בשלל פרסים, עד שאסרו עליהם להתחרות. אז טעמתי. רוצים לדעת כמה טוב הוא היה? חזרתי הביתה עם צנצנת של הקרמל המלוח. גם כאן אני מודה שמדובר בתענוג לא זול, ואלה כנראה הפרלינים הכי יקרים שאכלתי. על הצד החיובי, הם גם גדולים, וללא ספק טעימים. תעשו לעצמכם טובה, ולכו לטעום לפחות את הקרמל המלוח (ותפנו מקום במזוודה לצנצנת).

:כתובת
Paul A Young
143 Wardour St, Soho
קיימים סניפים נוספים

Tsujiri

אני יודעת, בטח יש לכם הרעלת סוכר רק מלקרוא על כל המקומות שהייתי בהם, ולכן נסיים במשהו מרענן, ובמה שהיה אחת התגליות הגדולות שלי בטיול: גלידת מאצ’ה. שמישהו יסביר לי איך מכל הטרנדים שקשורים לאוכל שיש בעולם, דווקא טרנד קינוחי המאצ’ה מדשדש בדרכו אלינו?! אז נכון, יש קרונאט מאצ’ה בשואורום, ובטח עוד כמה קינוחים פה ושם, אבל אני מדברת איתכם על הדבר האמיתי – גלידה בצבע ירוק עמוק, עם שלל תוספות יפניות שאני אפילו לא יודעת מה הן, ושהיא אחד הדברים הכי מרעננים בעולם.

הגעתי לטסוז’ירי בסוף יום ארוך, אחרי סיור הליכה שעשיתי בערב, וכבר הייתי מוכנה לחזור להוסטל. פתחתי את המפה להבין איך אני חוזרת, ואז ראיתי שאני נמצאת ליד אחד המקומות שסימנתי לי שצריך לבקר בהם. האמת, לא היה לי מושג אפילו למה לצפות. ז”א, הבנתי שמדובר במקום עם קינוחים יפניים, אבל לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. כשנכנסתי לחנות קצת הלכתי לאיבוד ולא הצלחתי להבין על מה אני מסתכלת ומה כדאי לי להזמין. כהרגלי בחרתי להתייעץ עם המוכרת, והיא המליצה לי על מנת הגלידה עם התוספות. הייתי קצת סקפטית, במיוחד לאור העובדה שמדובר בקינוח לא זול (בסביבות ה-6 פאונד), אבל היי, הגעתי עד לכאן, אז שלא אנסה?

כמו שכבר אמרתי, זה היה בדיוק הדבר הרענן והקליל שהייתי צריכה בסוף היום. עד היום לא יצא לי לשתות מאצ’ה, כנראה בעיקר מהסיבה שתה ירוק קלאסי אני לא אוהבת. למרות זאת, מודה שהגלידה הזו (וקינוח מאצ’ה אחר שאספר עליו באחד הפוסטים הנוספים) הפתיעה אותי לטובה. באמת שלא הייתי מתנגדת לגביע בקיץ הישראלי הלח שפוקד אותנו.

:כתובת
Tsujiri
33 Newport Court, St. James’s
קיים סניף נוסף בסוהו

עד כאן לפעם הזו. כמו שאומרים, stay tuned לפוסטים הבאים בסדרה :)

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


מוזמנים לעקוב אחריי בשאר המדיות החברתיות

  • Facebook
  • Instagram
  • Follow by Email
  • RSS